תרשי לעצמך / ענת משיח – קיבוץ צאלים

תרשי לעצמך
תרשי לעצמך לעשות שמחות קטנות יום יום
שמחה מריח של פריחת יסמין
מחדר שטוף.
תלקטי אותן
הן יערמו לתלולית נאה.
תהני מחלומות זעירים.
לפעמים צילום אחד טוב בנייד
זה עולם.
לפעמים מרק חם עם לימון
זה חיים.
לא צריך הכל ענק.
החיים זה עכשיו
ועכשיו הם טובים אליך.
איך היית אומרת פעם:
מה רע לי
אין נאצים
יש מזגן ובייגל חם.
וקיבוץ זה קיבוץ זה קיבוץ.
ואף פעם אל תפתחי מבערים
אש קל להצית
אבל, לכי תכבי דליקה.
ואפילו שעבר המון זמן מאז שדיברת יום יום עם אלוהים
תחזרי אליו מידי פעם
הוא אף פעם לא נעלב
הרי בשביל זה הוא אלוהים.

אבל גם תדרשי מעצמך
לא לוותר על הכל, תמיד.
שבי חצי שעה ביום על כסא מול דף ריק
כתבי שם מה עבר עליך היום
תופתעי איך הדף יתמלא חיים,
תתבונני
ותקשיבי לשיחות סביבך
הן עשויות זהב חינמי.
ותצאי להליכות שלך
גם אם את כבר לא בכושר כמו פעם,
באוזניות יש יופי של שיחות.
ברור שעדיף לדבר עם אנשים אמיתיים
אבל גם איש ברשת, זה חצי נחמה.
ואל תרחמי על עצמך
קיבלת לא מעט אסים
את יודעת את זה טוב מאד.
תסתכלי מידי פעם לשמים
אולי לא מסומנת שם הדרך,
אבל המראה מרגיע למדי,
ומילה שלי,
הדרך מרתקת, לא הכל קשה
לפעמים זה בעצם קל ורק חשבת אחרת.
ותאמיני !
ככה בטוח שהדרך תהיה שווה.

קורות חיי
לא התירו אותי
בטיפשוטי
התרתי את עצמי.
לא נולדתי בקיבוץ הזה
נגררתי אליו,
למזלי.
לא התגיירתי
נולדתי יהודה
ויש לי שורש אצל רבי שמעון.
לא נכתבתי כדמות
אבל ביתי האמיתי הוא בספרים.
לא האמנתי
אבל תודה לאל
ספר משלי ניצב על המדף.
היו לי הורים
נשארה לי אמא
ואהבתי לריח פריחת ההדרים.
כן ילדתי
לא עברתי ברית מילה
העברתי אותה לבני.
פעם גורשתי
פעמיים התחתנתי.
לא זכיתי בפייס, זכיתי בבעלי.
לא המצאתי את האושר
הבת שלי ילדה אותו.
כשאמות אקבר מעל הואדי שלנו,
הואדי שיצחק אבינו, מצא בו מאה שערים.
לא הובלתי, בדרך כלל נגררתי
אלו חיי
לואדי הזה קוראים נחל גרר.

"לא קיבלו אותי לערספואטיקה".
שורה זו נגנבה מהמשוררת כרם יעקב
ובכל זאת גם אותי
לא קיבלו אותי לערספואטיקה,
אמרו לי: "יש לך עינים כחולות כפרה" ודחו.
אמרו המילים שלך מה זה גבוהות
את כל מה שאנחנו לא
את גם מבוגרת וגם מדברת נקי
ואת , שלא נדע, מקיבוץ !
מה זה שאצלנו יהיו אוכלי שפנים ומזלות?
גם אנחנו מפעילים סינון ושיקול דעת
הקיצור - דחו.
עוד ניסיתי להתעקש
אמא שלי מצפון אפריקה, העינים הכחולות זה רק מיקרה מצער.
אני יכולה לטנף את הפה כשצריך, גם לי אכלו ושתו.
לא עזרו הבכיות.
אמרו לי את גברת, לכי למועדונית במועצה שלכם.
הלכתי
שמה אמרו לי, חביבלהלה את צעירונת
תחזרי עוד עשרים שנה.
למה לי פואטיקה עכשיו?